יש לי חולשה עזה לשפה העברית.
את התופעה הלשונית הזאת, שמצאתי לא מזמן, יכולתי לשתף רק עם כמה משוגעים, כמו אבא שלי, או חמותי, או בעלי.
אז אם לא מעניינות אתכם תופעות לשוניות בשפתינו, נפרד כידידים בפוסט זה, ונפגש יחד בפוסט הבא. העיקר שהמאמר הזה לא יבריח אתכם מהבלוג שלי.
ובכן, זו התופעה שמצאתי, ואולי תוכלו לעזור לי לפתח אותה – ההבדל בתפקוד של א' וה'.
א' (כידוע) זה אחד, יחיד.
ומצאתי שה' זה להפך – ריבוי.
מצאתי כמה מילים זהות, שההבדל ביניהם הוא חלופה של ה' ו-א' בלבד, והמשמעות מתהפכת:
מהומה – רעש, בלגן.
מאומה – לא כלום.
הלם – (=מהלומה) מכה רועשת.
אלם – דממה.
הון – כסף רב, שפע.
און – אין (שורש א.ו.ן).
ה.ל.ל – שבח והלל ברבים ובפרהסיה.
א.ל.ל – אליל, להאליל, להעצים ולהעריץ מישהו אחד.
א' – אחד, אלקים.
ה' – הרבה, המון, קהל, הד (קול שמתרבה), הריון (ריבוי של משהו שנוסף).
בעקבות הגילוי, היתה לי גם הבנה בפירוש הפסוקים בחומש בראשית:
ה' משנה את שמו של אברם לאברהם – מכיון שהוא נעשה "אב המון גויים". במקביל גם שרי הופכת לשרה, מאותה הסיבה.
"אברם הוא אברהם" (דברי הימים א א כז) – בתחילה נעשה אב לארם, ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו. "שרי היא שרה", בתחילה נעשית שרי לאומתה, ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו.
איך התוספת של הה' הופכת את המשמעות של אברהם ל"אב המון גויים"?
כי לשם אברם נוספה הה' הזאת, של הריבוי, וממילא המשמעות של השם שלו הפכה להיות המון ורב.
אבי מצא את דברי מהר"ל בספר "נצח ישראל", שמציין את התופעה הזאת, בשרשים ג.א.ל ו-ג.ל.ה.
חוץ מההבדל באותיות א' וה', כשהיכן שמתפקדת הא' – משמעותו של השורש הוא איחוד, קיבוץ וגאולה, ומשמעותו של השורש בו מופיעה ה-ה' – היא פיזור וגולה –
מהר"ל מוצא את ההבדל גם במיקומם של האותיות המתחלפות – כשה-ה' בסופה של המילה, כי עם ישראל התפזרו בגלות בארבע כנפות הארץ, לעומת ה-א' שמופיעה באמצע המילה, כי האיחוד מארבע קצות הארץ מקבץ ומביא את כולם למרכז אחד.
זהו צילום מתוך הספר של המהר"ל, שמסביר את ההבדל באירוך:
תודה שהקשבתם לי,
ואשמח אם תוכלו להגיב כדי לעזור לי לפתח את הרעיון, או לגמרי לחשוב אחרת…
🙂
יפה מאוד.
תורתו של הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל, מושתתת על יסודות לשון הקודש, בסגנון דומה לקו המחשבה שלך.
עלי והצליחי!
תענוג לקרוא!
נהנתי לקרוא.
הרעיון הזה מורגש גם מהצורות של האותיות.
הא חותר לנקודת האיחוד באמצע.
וההא פתוחה החוצה.
(מויע גם ברש"י איפשהו, לא זוכרת איפה).
וגם בצליל של העיצור
ההא אוורירית
הא עם מרכז חסון.
כמו כן.
הרבה פעמים אותו שורש משמש להיפוך משמעות בהטיות שונות.
כמו קדוש – מול קדש וקדשה (לא יהיה בכם קדש וקדשה).
(ידעתי פעם עוד דוגמאות אבל לא זוכרת :/ )
כמו שכותב המהר"ל" ידיעת ההפכים- אחת.
להשתרש/לשרש
שכיח/לשכוח
זוהי כל המשמעות של אותיות הא' ב', וקדושתם מכילה עניינים רבים. כידוע כל הבריאה כולה כלולה בהם, והא' מייצגת את הצד הרוחני בבריאה. כמו- המילה דם המסמלת את הגוף החומרי, נוסיף לה א נקבל אדם – החלק הרוחני שבאדם. המילה הבה- מלשון תן, נהפכת לאהבה אם נוסיף לה א. וכן זוגות מילים כמו- עור-גשמי אור- רוחני, עני ואני, זו גם הסבה שהתורה מתחילה באות ב ולא באות א.
חד – נפרד ונבדל, אחד – לשון איחוי וחיבור. [וכידוע ש'אחד' בגימטריה 'אהבה'].
וואוו הילה איזה יופי
ממש יפה
נהנתי לקרוא!
א+ה+בה = אהבה
ללמדך, שהאיחוד (א') והריבוי (ב') כלולים בה…