סוף סוף מצאתי את המקצוע הסופי שאליו אני רוצה לעשות הסבה.
נסעתי בכביש ירושלים תל אביב, באוטובוס היה מחניק למדי, ומיטלטל, ורעש.
אבל המרחבים בחוץ היו אינסופיים, וירוקים, ושלווים ומדהימים.
ואז, בפיסת ירוק עד כזה, ראיתי פתאום רועה צאן צעיר, עם כמה עיזים וכבשים. ככה, בסוטול. בכלל לא יודע שיש אנשים טרודים בעולם.
אמרתי, איזה כיף לו. איזה עמוס ובלגן לי.
למה לא אתפוס אמנות אבותי ואמותי. כי חוץ מגדולי אומתינו, שנבחנו ונבחרו בעקבות יחסם לצאן, גם סבתי עליה השלום היתה רועת צאן. הנה אפילו תמונה שלה, מחבקת את הכבשים כאילו אין מחר.

כן, זו סבתא שלי. ואם היא יכלה להיות רועת צאן, למה אני לא?
בעלי הסכים איתי לגמרי, ואפילו אמר שמתאים לי. כלומר, אנחנו צריכים כסף, אבל ככה מהצד, פעם בשבוע, הוא לגמרי זורם איתי. אבל רוצה שאעשה רשיון על אקדח קודם. בקטנה.
אז אם מישהו מכיר משרת רועה צאן פנויה איפהשהו, אשמח אם תודיעו לי.
תודה!!!
אז אם מישהו מכיר משרת רועה צאן פנויה איפהשהו, אשמח אם תודיעו לי.
תודה!!!
תמשיכי לכתוב על צאן ועל כל מה שעולה על דעתך. זה לא משנה מה תכתבי, הכתיבה שלך שופעת את מה שבאמת הייתי מצפה ממעצבת גרפית… חוש אמנותי. וזה יש לך בשפע וניכר היטב בכתיבתך.
יש לנו כמה כבשים מתוקים במיוחד, אם את רוצה לצאת איתם לשדות פעם בשבוע, בשמחה. אבל הם לא מהסוג הכבשים הטאטאלך, משהו יותר שובב.
🙂
חחח חמודה!!!!
"אז אם מישהו מכיר משרת רועה צאן פנויה איפהשהו, אשמח אם תודיעו לי"
דווקא לא רחוק מהבית שלי, יש רועה צאן שבקביעות מגיע עם הכבשים, לדעתי נראה שנמאס לו מהעבודה, אולי תוכלי להחליף אותו מידי פעם…
אבל רק נקודה קטנה, הוא בדואי… אז לשיקולך 😉
נהניתי!!