סוף סוף מצאתי את המקצוע הסופי שאליו אני רוצה לעשות הסבה.
נסעתי בכביש ירושלים תל אביב, באוטובוס היה מחניק למדי, ומיטלטל, ורעש.
אבל המרחבים בחוץ היו אינסופיים, וירוקים, ושלווים ומדהימים.
ואז, בפיסת ירוק עד כזה, ראיתי פתאום רועה צאן צעיר, עם כמה עיזים וכבשים. ככה, בסוטול. בכלל לא יודע שיש אנשים טרודים בעולם.
אמרתי, איזה כיף לו. איזה עמוס ובלגן לי.
למה לא אתפוס אמנות אבותי ואמותי. כי חוץ מגדולי אומתינו, שנבחנו ונבחרו בעקבות יחסם לצאן, גם סבתי עליה השלום היתה רועת צאן. הנה אפילו תמונה שלה, מחבקת את הכבשים כאילו אין מחר.

כן, זו סבתא שלי. ואם היא יכלה להיות רועת צאן, למה אני לא?