אני לגמרי בטוחה שמסקרנת אתכם גם דעתי על המיתוג החדש של פרטנר.

טוב, אז אין לי ממש מה לחדש.

כמו כולם, גם אני חושבת שהיישומיות שלו בעייתית, שהקוים שלו דורשים חיבור קרוב ומגניב, ואם אין אפשרות למצוא כזה – הלוגו תקוע, קטוע ולא לעניין.

דוקא הצבע של הלוגו (והצבעוניות של הקונספט בכלל) מצא חן בעיני, אז אולי אני בכל זאת לא לגמרי כמו כולם.

למשפט הסלוגן המלווה, "יש לך פרטנר לחיים המחוברים" לא התחברתי, מ-2 סיבות עיקריות:

– "החיים המחוברים" ניתקו אותנו מהמציאות הסובבת, וחיברו אותנו לוירטואליה שהחיבור בה מדומה לחלוטין. האם אנחנו שמחים ורוצים בחיים מחוברים שכאלה? לא היינו מעדיפים שלמרות הטכנולוגיה והרשת הלופתת את חיינו, נוכל להיות מנותקים ממנה, ולא משועבדים לה?

– בנוסף – "יש – לך – פרטנר – לחיים – המחוברים" – נשמע לכם טוב? מצלצל? לא. משהו במשפט הזה לא מספיק מחובר. עילג כזה. סוג של google-translate. לצורך מיתוג החברה פנתה פרטנר למשרד MetaDesign מניו יורק. האמריקאים גרמו לסלוגן להשמע כמו עולה חדש שמתרגם מתוך המילון. אולי באנגלית זה נשמע טוב. בעברית זה פשוט לא עובד.

 

פרטנר לחיים המחוברים? מסר הפוך לחלוטין היה יכול לשכנע אותי הרבה יותר. ציור: מירי בוטרמן.

 

הרבה ביקורת הופנתה למנכ"ל פרטנר, שאחרי שהוכיח לאומיות מרשימה בהתנתקותו מאורנג' בעקבות ההתבטאויות האנטי-ישראליות, פנה למשרד מיתוג אמריקאי למיתוגה של פרטנר.

איזו ביקורת מוגזמת. ההתבטאויות באורנג' הכעיסו וקוממו רבים, וההתנתקות מהם היתה מתבקשת למדי, או לכל הפחות לא הפתיעה. אבל מכאן ועד להפוך לצרכני כחול-לבן בלבד?? האם אני לא נוסעת לחו"ל? לא עורכת קניות? לא מזמינה חו"ל באינטרנט? לא צורכת מוצרי מכולת מתוצרת חוץ? …אז תודה והערכה לכם, פרטנר, על הצעד הפטריוטי של עזיבת אורנג', ולגמרי לא ציפינו שהצעד הזה יעניש אתכם עכשיו בצריכת כחול-לבן כל החיים.

אבל עם כל זאת – אני כן נעלבתי, בהחלט.

למה הייתם צריכים להרחיק עד ניו יורק, כשאני נמצאת כאן, שני מטר ממכם? מבטיחה שהייתי לוקחת את הפרוייקט שלכם ברצינות מלאה ובכובד ראש, מנתחת, חוקרת, כותבת בריף, מציגה פרזנטציה נאה, ומייצרת תוצאה מרשימה אף יותר. אה, וגם משתדלת, כמובן, לבוא לקראתכם במחיר.

עד ניו יורק הרחקתם? איך זה שלא פניתם אלי? איך???

*

לפני כמה חודשים שמעתי הרצאה של ברוך נאה. הוא סיפר על תחילת דרכו המקצועית, ואיך התחילו להגיע אליו פרוייקטים גדולים: אחרי תקופה מעוררת סיפוק הוא היה חושב על מה שלא הזדמן לו למתג. כך קרה, למשל, שחשב לעצמו: מתגתי זה, ועיצבתי זה וזה, אבל עדיין לא עבדתי על עיצוב אריזות למזון. והנה בבוקר, טררר…. הטלפון מצלצל במשרד: שלום ברוך, תוכל לעצב לנו אריזות מזון?… או: הכל מיתגתי, זה וזה וזה וזה. חברת תעופה עדיין לא יצא לי למתג. טרררררר…. טלפון מ'אל-על'.

החלטתי לנסות גם אני את השיטה הזאת, ועשיתי לי רשימה של כל מיתוגי חלומותי.

זה היה אמור לעבוד!

אמרתי לעצמי: וואלה, חברת תעופה עדיין לא מיתגתי! ויש לי אח בקנדה, טייס. אז יש לי פרוטקציה, ובאמת שזה היה צריך להצליח.

ישבתי ליד הטלפון וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי. בדקתי את החיבור של הכאבל של הטלפון, הכל עובד כמו שצריך. אז למה אייר-קנדה לא על הקו???

זה ממש לא בסדר.

גם חברת תקשורת עדיין לא מיתגתי.

ובכל זאת פרטנר בחרו בלוגו מעאפן ממשרד בניו יורק, כשאני כאן, מחכה רק להם.

אז הנה רשימה חלקית של נושאים שעדיין לא יצא לי למתג ולעצב: אריזות מזון, מסעדות, חברות תקשורת וחברות תעופה. האם יהיה לי פרטנר לחיים המחוברים…?

אני מחכה ליד הטלפון.