כבר כמעט חודשיים שהאתר עומד מוכן, דפיו מלאים כל טוב, שמן וסולת, והאויר מלא התרגשות וצפיה. אבל האתר עדיין לא יוצא לאור הרשת. ומדוע? הכל בגלל חסרונו של מאמר זה, אותו אני כותבת ברגעים אלו ממש, מוחה אגלי זעה ממצחי הלאה והקודח.
לא, אי אפשר לאתר בלעדיו.
זהו מאמר הקדמה לאתר שלי, שיכיל, כיאה לאתר חדשני שכמותו, גם בלוג מרתק ומדהים, כמובן, מן הסתם, ולסדרת מאמרים ארוכה ארוכה ובלתי נלאית, שתבוא בעזרת השם בעקבותיו.

 

צחוק הגורל
לפני כמה ימים קראתי, של'מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות' הולכות להתווסף במהדורה הבאה מחלות נפש חדשות, תוצרת המאה העשרים ואחת, כמו התמכרות לקניות, התמכרות לאינטרנט, ועוד.
לו היתה אנציקלופדיה מקבילה למקצועות החופשיים, סביר להניח שבמהדורה החדשה לרגל המאה העשרים ואחת, היו נוספים מקצועות רבים. למשל 'בלוגר'.
עדיין אינני יודעת מה משמעותה של המילה "בלוגר" – האם כל מי ששופך מדי פעם את ליבו ורחשיו מעל דפי הרשת נקרא 'בלוגר'? או שמא זהו אחד שלא עוסק בדבר, מלבד כתיבת הגיגים ותובנות?
אינני יודעת.
אבל שאלות קטנות מטרידות אותי בלי רחם:
איך זה שדוקא אני,
זו הטכנופובית, ששרויה בפאניקה מתמדת מריצודו של אור המסך ומזמזומו התמים אך הארסי של המחשב,
אני, שכוכבים שחורים תכולים וצהובים מבזיקים ומבליחים את מוחי בכל פעם שניתק חוט שמחבר בין שני חלקים ממחשבי, ואין לי ברירה כי אם להחשף לנורא מכל, ולהסתכל בלבן בעיניים של תסבוכת החוטים המאיימת, ולאתר את תחילתו וסופו של חוט נחשי, לאחוז בראשו בלי חת, להכניסו אחת ושתיים לתוך החור המיועד לו, ואת הזנב המתפתל וזז, לתקוע באומץ בצד השני!
אני, המזיעה בלי סוף, כשמשהו קורה, אני לא יודעת אפילו מה. והמומחים שסביבי מייעצים בפשטות, כאילו מדובר בענין של מה בכך, "כבי והדליקי את המחשב שוב". אוי, זה סוחט, ודורש מנוחה והרגעות משמעותית.
אני, שבדיוק רכשתי מסך מחשב חדיש נורא, אבל איכשהוא מצאתי את עצמי משתמשת בו ברזולוציה ממש מיושנת. הסמלים והכל היו גדולים, והטקסטים לא ברורים, עד שחברה טובה וטכנולוגית עלתה על הבעיה וצחקה עלי, וספרה לבעלה כדי שיצחק גם.
דוקא אני חדשנית כל כך,
ובאתר החדש שלי יש בלוג, מה שיתכן שהופך אותי לבעלת מקצוע חדשני שלא מופיע עדיין באנציקלופדיה למקצועות החופשיים, ומחכה למהדורה הבאה, לתוספת של מקצועות המאה העשרים ואחת?
דוקא לי יש בלוג???
מדהים.
אין זה כי אם צחוקו ותהפוכותיו של הגורל.

 

אשרי, בלוגרית אני!

בלוגרית.

לא עוד מעצבת בלתי ידועה, אנונימית ואפרורית.
לא עוד מעצבת גרפית, שבטוחה שבאמת אין דומה לה בעולם כולו, אבל איש לא שמע את שמעה (הכל ענין של זמן, היא מנחמת את עצמה).
אשרי, בלוגרית אני.
הנה כי כן, זהו הצעד הראשון בדרך למהפך. צעד קטן שסופו לא יאמן.

 

ארגון החיים מחדש
אני ממהרת לרכוש יומן (מישהו ניסה ללמד אותי להשתמש ביומן גוגל. לא הצלחתי להבין, אבל הבנתי שמדובר בהמצאה ממש משוכללת). אני חייבת לסדר את לוח הזמנים שלי בצורה חכמה. להצליח לתמרן בין עשרות הפגישות, הראיונות, הפאנלים והאירועים, לבין העיצוב, אהבת חיי. הרי הכל התחיל ממנו. איך הייתי הופכת לבלוגרית לולא היותי מעצבת?
התמרון קשה עלי כל כך. לא דמיינתי שהבלוג שלי יצליח במידה כזו, שאהיה מבוקשת בכל אמצעי התקשורת. רשימת ראיונות ארוכה מפוצצת את יומני החדש בחצי השנה הקרובה. כל ראיון שכזה גורר בעקבותיו גם גל לקוחות חדשים. כיף להם להיות לקוחות של מעצבת מפורסמת.
החלטתי להעסיק מזכירה, אך די מהר נאלצתי לשכור את שירותיו של צוות שלם של מזכירות שיושבות ומתקתקות במרץ על מקלדת מחשבן, מתכננות את הפגישות ומארגנות לי את סדר היום.

העניינים יוצאים משליטה
טוב, זה מתחיל להיות מוגזם לגמרי. הלא אני מעצבת ענווה, מסורה, עייפה. מנסה להשתלט בכל כוחי על העומס הצנוע במקצועי, ובתמורה מקבלת מיגרנות ומיחושים.
איך העניינים יצאו כך משליטה? איך נהייתי מפורסמת, בלוגרית, מרואיינת.
אתמול התקשרו והציעו לי להיות חברת כנסת.
יש גבול לכל תעלול.

אני מתחרטת. זה קשה ומייגע. אני מעצבת, לא בלוגרית. איך נהפכו היוצרות.
אז אני מסכימה לתת עוד צ'אנס. עם יד על הדופק:
ברגע שאראה שאני מתחילה להיות מבוקשת ומרואיינת ומפורסמת יותר מדי – אפסיק את הכתיבה מיד! הרי אני מעצבת, ועושה את מה שאני הכי אוהבת לעשות. למה שאהיה פתאום בלוגרית???

 

blog-blogger (1)

ראיונות, פאנלים, אירועים, מעריצים בשביל מאחורי הבית… העניינים יוצאים משליטה!

 

שינוי כיוון
אז הנה, משתנה יעדו וכיוונו של הבלוג:
זה הולך להיות בלוג צנוע ונחמד. מאמרים חדשים יתפרסמו בו מפעם לפעם.
אשתדל שבמאמרים תהיה זיקה למקצועות העיצוב, אבל אינני מבטיחה. איך אפשר לקשר כל דבר לעיצוב? זה עלול לדרוש מניפולציות מסובכות מדי, ויש לי בעיה קשה עם תצרוכת זמן. לכן המאמרים עלולים להיות סתמיים, ולא קשורים לדבר: קולינריה, לשון, ספרות, בדיחות, כדורעף או פרשת השבוע.
העיקר שתכנסו כדי לבדוק ולקרוא מה מעניין בחיים את המעצבת הירושלמית מגשר המיתרים.
אני אשתדל מאד לכתוב ולחדש, ולא לעייף את קוראי. לעמוד במשימה, ולא להעמיד אותה על שמריה בחוסר תזוזה.
ושוב אני מתזכרת את עצמי, כדי שלא אשכח חס וחלילה: ברגע שהבלוג קם על יוצרו – אני חוזרת לקונכייתי תכף ומיד.

 

ברוכים הבאים,
מקוה שתהנו, ושלא אשעמם אתכם.
בהצלחה!